פיצויי פיטורים
פיצויי פיטורים הינם תשלום שהמעסיק חייב לשלם לעובד שכיר שפוטר על ידו ממקום עבודתו וזאת כפיצוי על אובדן מקור פרנסתו, ועל מנת לאפשר לו לממן את חייו בתקופה שבה הוא מחפש עבודה חדשה למחייתו.
החוק העיקרי שמסדיר את הזכות לקבלת פיצויי פיטורים הינו חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963. חוק זה מסדיר סוגיות שונות, כגון מי זכאי לקבל פיצויי פיטורים, מתי ניתן לשלול זכות זו, מהו סכום פיצויי הפיטורים, ועוד.
מכוחו של חוק זה הותקנו תקנות שונות, כגון תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 ותקנות פיצויי פיטורים (חובת מסירת הודעות למעביד), תשמ"ט-1988.
הזכאות לקבלת פיצויי פיטורים לפי החוק
ככלל, על מנת שעובד יהיה זכאי לקבל פיצויי פיטורים לפי החוק, עליו לענות על שני התנאים המרכזיים הבאים: הוא עבד לפחות שנה אחת ברציפות במקום עבודתו + הוא פוטר על ידי מעסיקו (סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים).
עם זאת, לעניין התנאי השני, בדבר פיטורי העובד, החוק מכיר בשורה של מקרים שונים שבהם גם עובד שהתפטר ממקום עבודתו (לאחר שעבד בו לפחות שנה אחת ברציפות) יהיה זכאי לקבלת פיצויי פיטורים.
מדובר בנסיבות שונות, שמפורטות בסעיפים 6 – 11א לחוק, שבגינן העובד נאלץ להתפטר בעל כורחו ממקום עבודתו, ועל כן החוק מבקש להתחשב בו ולראות בהתפטרותו כאילו המדובר למעשה בפיטורים, שמזכים גם אותו בקבלת הפיצויים.
נסיבות אלו כוללות מקרים שבהם העובד נאלץ להתפטר עקב הרעת תנאים מוחשית או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, או שהוא נאלץ להתפטר בלית ברירה בשל מצב בריאות לקוי שלו או של בן משפחתו, או שהוא נאלץ לעבור מקום מגורים לרגל נישואיו, ועוד.
הזכאות לקבלת פיצויי פיטורים לפי סעיף 14 או צו ההרחבה הפנסיוני
לשון סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים קובעת כך: "תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעסיק והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר על ידי שר העבודה ובמידה שאושר. "
מבחינה פרקטית, סעיף 14 קובע למעשה את הדברים הבאים:
(א) הפרשות המעסיק לקופת תגמולים, לקרן פנסיה, ביטוח מנהלים, וכיו"ב, יכולים להוות תחליף לפיצויי הפיטורים שעל המעסיק לשלם לעובד, בתנאי שהמעסיק הפריש לקופת העובד את מלוא פיצויי הפיצויים, בשיעור של 8.33% משכר העובד, מדי חודש בחודשו ולכל אורך תקופת העסקתו.
(ב) העובד יהיה זכאי לקבל את כספי הפיצויים לא רק במקרה של פיטורים, אלא גם במקרה של התפטרות (למעט במקרים שבהם נשללה זכותו לקבלת הפיצויים עקב ביצוע מעשים חמורים), אלא שהוא יהיה זכאי לקבל רק את כספי הפיצויים שנצברו בקופה שלו, מבלי שהמעסיק יצטרך לבצע השלמות ביחס לחישוב סכום הפיצויים שהיה מגיע לעובד לפי שכרו האחרון.
(ג) ההסדר של סעיף 14 לחוק יחול על יחסי הצדדים בתנאי שהוא עומד בתנאים שנקבעו בהסכם קיבוצי שחל על הצדדים או באישור שניתן לכך מטעם שר העבודה. בשנת 1998 פירסם שר העבודה "אישור כללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופת ביטוח במקום פיצויי פיטורים", לפיו ההסדר שלפי סעיף 14 לחוק יחול על הצדדים בכפוף לקיומם של מספר תנאים מצטברים, ולרבות חתימת הסכם בין הצדדים לפיו העובד מסכים לתחולת ההסדר לפי סעיף 14 לחוק, שאליו יצורף נוסח האישור הכללי.
בשנת 2008 הותקן צו ההרחבה לביטוח פנסיוני חובה, אשר חייב את כל המעסיקים במשק לערוך לכל עובד שלהם ביטוח פנסיוני מקיף, ולהפריש לביטוח זה הן כספים לפנסיה (בנוסף להפרשות העובד לפנסיה) והן כספים לפיצויי פיטורים (6% משנת 2014), וזאת למעט לגבי עובדים שיש להם הסדר פנסיוני מטיב ביחס להסדר הקבוע בצו.
כתוצאה מכך, ההסדר של סעיף 14 לחוק חל לכאורה באופן אוטומטי על כספי הפרשות המעסיק לפיצויי הפיטורים של העובד במסגרת הביטוח הפנסיוני שלו, במובן זה שגם כספים אלו יכולים לשמש כתחליף לפיצויי הפיטורים של העובד, ושהעובד יהיה זכאי להם גם במקרה שהוא התפטר (למעט במקרים שבהם נשללה זכותו לקבלת הפיצויים), וזאת ללא צורך בעמידה בתנאי ההסכם קיבוצי או בתנאי האישור הכללי של שר העבודה.
שלילת הזכות לקבלת פיצויי פיטורים
בצד קביעת הזכות לקבלת פיצויי פיטורים, החוק גם קובע את הנסיבות שבהן תישלל זכותו של העובד לקבלת הפיצויים כאשר יפוטר, וזאת לרוב בנסיבות שבהן העובד ביצע מעשים חמורים.
סעיף 16 לחוק קובע שניתן לשלול תשלום פיצויי פיטורים אם נקבע בהסכם הקיבוצי אשר חל על הצדדים, ואילו סעיף 17 לחוק קובע שניתן לשלול תשלום פיצויי פיטורים אם פסק דין של בית הדין לעבודה קבע כי שנסיבות פיטורי העובד מצדיקות זאת, וכי בית הדין האזורי לעבודה יונחה בעניין זה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים.
ההסכם הקיבוצי שחל על המספר הגדול ביותר של עובדים הינו תקנון העבודה בתעשייה. סעיף 53 לתקנון זה קובע שניתן לשלול פיצויי פיטורים באופן מלא או חלקי, אם העובד ביצע עבירה חמורה, כגון ביצוע הפרת משמעת חמורה, ביצוע עבירה פלילית חמורה, גנב מהמעסיק שלו, חיבל במכשירים במזיד, ועוד.
בפסיקה נקבע שאין המדובר ברשימה סגורה, וכי בכל מקרה יש לבחון את נסיבות המקרה לגופן, אולם ככלל, כמו שלילת פיצויי הפיטורים תיעשה רק במקרים קיצוניים וחריגים, מאחר שהפיטורים מהווים עונש חמור כשלעצמם.
סכום פיצויי פיטורים ומועד תשלומם
גובה סכום הפיצויים הינו סכום השכר האחרון של העובד כפול כל שנת עבודה של העובד אצל המעסיק (סעיף 12 לחוק).
במסגרת חישוב השכר האחרון, יש לכלול את שכר היסוד ותוספות השכר הבאות: תוספת ותק, תוספת יוקר המחיה, תוספת משפחה, וכן תוספת מקצועית ותוספת מחלקתית, אם ישנן.
יש לשלם לעובד את פיצויי הפיטורים ביום סיום יחסי העובד-מעביד, כלומר ביום האחרון לעבודה, אלא אם כן חל על הצדדים הסכם קיבוצי או אישי שקובע מועד אחר שמטיב עם העובד, וזאת לפי סעיף 20(א) לחוק הגנת השכר.
סעיף 20(ב) לחוק הגנת השכר קובע שאיחור בתשלום פיצויי הפיטורים של עד 15 יום, אינו כרוך כלל בתשלום פיצויי הלנת פיטורים.
בגין איחור של 16 עד 30 ימים, יש לשלם תוספת הצמדה למדד ממועד התשלום החוקי ועד ליום בו שולמו הפיצויים בפועל.
ובגין איחור של יותר מ-30 יום, יש לשלם תוספת הצמדה למדד ממועד התשלום החוקי ועד ליום בו שולמו הפיצויים בפועל + תוספת של 20% מסכום הפיצויים הכולל על כל חודש איחור.
משרד עורכי דין טליה-זקס ענב הוא מהמשרדים הטובים והמובילים בתחום דיני עבודה המעניק ייעוץ משפטי שוטף בתחום דיני עבודה הן לעובדים והן למעסיקים לרבות ייצוג משפטי בבתי הדין לעבודה, עריכת הסכמי עבודה וייצוג בהליכי שימוע טרם פיטורים.
במידה והנכם זקוקים ל-עורך דין לדיני עבודה צרו קשר עוד היום עם עורכת הדין טליה זקס-ענב.
