דיני העבודה בישראל מעניקים לעובדים מגוון זכויות במקום העבודה שלהם, וזאת כח מכח חוקי העבודה, פסיקת בתי הדין לעבודה, הסכמים קיבוצים, צווי הרחבה, ועוד.
מהותן הקוגנטית של זכויות העבודה
רוב זכויות העבודה בארץ הינן זכויות קוגנטיות, קרי, זכויות שלא ניתן לוותר עליהן, וגם אם העובד לכאורה ויתר עליהן, אזי לא יהיה לוויתור זה כל תוקף.
לפיכך, לא ניתן להתנות על זכויות אלו לרעת העובד, אולם בהחלט ניתן להתנות עליהם לטובת העובד.
כלומר, המעסיק והעובד אינם רשאים לערוך הסכם עבודה ספציפי ביניהם אשר כולל תנאים שמרעים את מצבו של העובד וגורע מזכויותיו לפי דיני העבודה, אולם הם בהחלט רשאים לערוך הסכם עבודה שכולל תנאים שמטיבים את מצבו של העובד ומעניקים לו זכויות בהיקף רחב יותר מעבר להיקף שניתן לו לפי החוק (לדוגמא, ניתן לקבוע בהסכם העבודה שהעובד זכאי למספר ימי חופשה שנתית מעבר למספר שניתן לו לפי החוק, ובמקרה כזה המעסיק מחוייב לפעול לפי ההסדר המטיב שנקבע לעובד בהסכם שביניהם, ולא לפי החוק).
ככלל, זכויות העבודה צריכות להינתן באופן אוטומטי לעובדים שזכאים להן, ומבלי שהעובדים יצטרכו לדרוש אותן מלכתחילה. כלומר, המעסיק מחוייב בכל מקרה לתת את הזכויות הללו לעובדים שזכאים להם, וזאת בין אם הם דורשים אותן ובין אם לאו.
עם זאת, רבים מהעובדים בארץ כלל אינם מודעים לכל מגוון הזכויות שניתנות להם, דבר שלא פעם גם מנוצל לרעה על ידי המעסיקים שלהם, אשר משתמשים בחוסר המודעות של עובדיהם כדי להימנע מלתת להם את הזכויות הללו. כתוצאה מכך, אותם עובדים מקופחים אף אינם יודעים כלל שהם למעשה מקופחים, וממילא הם אינם גם מנסים לעמוד על זכויות אלו, ואינם דורשים מהמעסיקים שלהם לממש אותן לפי החוק.
לפיכך, חשוב מאד שכל עובד יכיר את הזכויות להן הוא זכאי במקום עבודתו, ויעמוד על מימושן במקרים הרלוונטיים.
זכויות העבודה הבסיסיות
ישנן זכויות עבודה בסיסיות אשר ניתנות לכלל העובדים במשק, בצד זכויות עבודה ספציפיות שניתנות לאוכלוסיות מיוחדות, כגון בני נוער, נשים בהריון, אנשים בעלי מוגבלויות, וכיו"ב.
זכויות העבודה הבסיסיות נועדו לכסות את תנאי העבודה במגוון תחומים, וזאת כפי שיודגם להלן:
הודעה/הסכם על תנאי העבודה. העובד זכאי לקבל מהמעסיק שלו הודעה/הסכם על תנאי העבודה שלו תוך חודש ימים ממועד תחילת עבודתו, וזאת לפי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002.
שכר מינימום. העובד זכאי לשכר מינימום בהתאם לאופן תשלום שכרו (חודשי, יומי, או שעתי), וזאת לפי חוק שכר מינימום, תשמ"ז-1987.
מועד תשלום השכר. העובד זכאי לקבל את שכר עבודתו עד ליום התשיעי לחודש הקלנדארי בגין חודש העבודה הקודם, וזאת לפי חוק הגנת השכר, תשי"ח-1968. אי תשלום השכר במועד מזכה את העובד בקבלת פיצויי הלנה לפי החוק.
גמול שעות נוספות. העובד זכאי לגמול שעות נוספות בשיעור של 125% (ביחס לשכר שעת עבודה רגילה) עבור כל אחת משתי שעות העבודה הנוספות הראשונות, ו-150% עבור כל שעת עבודה נוספת מעבר להן, וזאת לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951. בשבת וחג זכאי העובד לגמול שעות נוספות בשיעור של 225% (ביחס לשכר שעת עבודה רגילה).
הפרשות לפנסיה חובה. העובד זכאי להסדר פנסיוני חובה לפי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, וזאת ככל שאין לו הסדר פנסיוני בכלל, או שאין לו הסדר פנסיוני שהינו מטיב ביחס להסדר הפנסיוני שעל פי הצו. בהתאם להסדר זה, על המעסיק והעובד יחדיו להפריש הפרשות לפנסיה, בעוד על המעסיק בלבד להפריש הפרשות לפיצויי הפיטורים של העובד. סכום ההפרשות נגזר באחוזים משכר העובד, וגובהו מתעדכן מעת לעת. נכון לשנת 2022, על המעסיק להפריש 6%, לפנסיה של העובד, על העובד להפריש 6.5% להפריש לפנסיה שלו, ועל המעסיק להפריש 6% לפיצויי הפיטורים של העובד (סה"כ: 18.5%).
הפסקות עבודה. העובד זכאי למספר הפסקות עבודה במהלך יום עבודתו, וזאת לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951. הפסקות אלו כוללות הפסקות להתרעננות (הפסקות קצרות בנות מספר דקות לצורך החלפת כח ואוויר, כגון לשתיית קפה, עישון סיגריות, וכדומה); הפסקות לשימוש בשירותים (לפי צרכי העובד); והפסקה לארוחת צהריים ומנוחה (מ- 3/4 שעה ועד 3 שעות לכל היותר בימי חול, ולפחות חצי שעה בימים שלפני יום המנוחה השבועית ולפני חג).
ימי חופשה שנתית. העובד זכאי לימי חופשה בתשלום מדי שנה לפי חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951. מספר ימי החופשה השנתית של העובד נקבע בעיקר לפי מספר שנות העבודה שלו במקום עבודתו ומשך שבוע העבודה שלו: שבוע עבודה מלא, של 6 ימים או שבוע עבודה מקוצר, של 5 ימים, וזאת בתנאי שאין לעובד הסדר מטיב אחר.
מספר ימי החופשה לגבי עובד שעובד 6 ימים בשבוע, נקבע לפי חוק חופשה שנתית.
מספר ימי החופשה לגבי עובד שעובד 5 ימים בשבוע, נקבע לפי צו ההרחבה בדבר הנהגת שבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי, וזאת ככל שהצו חל על מקום העבודה של העובד. אם הצו אינו חל עליו, מספר ימי החופשה של העובד ייקבע לפי חוק חופשה שנתית.
ימי מחלה. העובד זכאי לימי מחלה בתשלום לפי חוק דמי מחלה, תשל"ו-1976. הזכאות לקבלת דמי המחלה מוקנית למי שנעדר מעבודתו מעבר ליום אחד. כלומר, העובד אינו זכאי לקבלת דמי מחלה מהמעסיק שלו עבור יום ההיעדרות הראשון שלו, אלא רק החל מהיום השני ואילך. עבור היום השני והשלישי הוא זכאי לדמי מחלה בשיעור של 50% משכר העבודה הרגיל שלו, והחל מהיום הרביעי הוא זכאי לדמי מחלה בשיעור מלא, של 100%, משכר העבודה הרגיל שלו. עם זאת, החל מיום 1.6.2022 ואילך, חולה שחלה במחלה ממארת או זקוק לטיפול דיאליזה קבוע, ונעדר מעבודתו לשם קבלת טיפול או בדיקה תקופתית, זכאי לתשלום דמי מחלה בשיעור של 100% החל מהיום הראשון. תקופת הזכאות לתשלום דמי המחלה לא תעלה על מספר ימי המחלה שהעובד צבר (לפי החוק, העובד זכאי לצבור 1.5 ימי מחלה עבור כל חודש שבו עבד, קרי, עד 18 ימי מחלה לשנה, אותם ניתן לצבור עד למקסימום של 90 יום, אלא אם כן לעובד יש הסדר מטיב אחר).
דמי נסיעות. העובד זכאי לקבלת החזר דמי נסיעות שהוא ביצע (או אמור היה לבצע) כדי להגיע למקום עבודתו ולחזור ממנו, וזאת לפי צווי ההרחבה בדבר השתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה, אלא אם כן יש לעובד הסדר מטיב אחר.
דמי הבראה. העובד זכאי לקבלת דמי הבראה לאחר השלמת שנת עבודה אחת לפחות במקום עבודתו, וזאת לפי צווי ההרחבה בדבר תשלום דמי הבראה.
זכויות פיטורים: עריכת שימוע מהותי כדין, מסירת הודעה מוקדמת לפיטורים, ותשלום פיצויי פיטורים.
שימוע. כל עובד זכאי לעריכת הליך שימוע כדין לפני קבלת ההחלטה הסופית בדבר פיטוריו, וזאת מכח פסיקת בתי הדין לעבודה בארץ. הליך השימוע נועד ליידע את העובד על הטענות שמועלות כנגדו ושבגינן שוקל המעסיק לפטר אותו, ולאפשר לעובד להתגונן בפניהן.
הודעה מוקדמת לפיטורים. ככל שהתקבלה החלטה סופית לפטר את העובד, יש לתת לו הודעה מוקדמת על כך לפי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001. ההודעה המוקדמת צריכה להינתן לעובד בכתב, ומשכה נקבע לפי משך תקופת עבודתו של העובד: עד ששה חודשים (כולל) – יום אחד עבור כל חודש שבו העובד עבד; מ-7 חודשים ועד 12 חודשים (כולל): 6 ימים עבור 6 החודשים הראשונים, ויומיים וחצי נוספים עבור כל חודש נוסף מעבר להם; לאחר שנת עבודה ראשונה – חודש ימים.
גם על חוק הודעה מוקדמת לא ניתן להתנות. כלומר – אם בחוזה עבודה נקבעה תקופת הודעה מוקדמת ארוכה מזו שנקבעה בחוק, תחייב הוראה זו אך ורק את המעסיק (במתן הודעה מוקדמת לפיטורים כאשר הוא מפטר את העובד), בעוד שעובד המעוניין להתפטר יהיה חייב במתן הודעה מוקדמת להתפטרות לפי פרק הזמן (הקצר יותר) הקבוע בחוק, וזאת למרות האמור בחוזה העבודה.אם העובד התפטר ומסר למעסיק הודעה מוקדמת הקצרה מהמוסכם אך בהתאם לתקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בחוק, אסור למעסיק לקזז מהתשלומים המגיעים לעובד את יתרת ימי ההודעה המוקדמת על פי ההסכם.
פיצויי פיטורים. עובד שהשלים לפחות שנת עבודה אחת במקום עבודתו לפי פיטוריו זכאי לקבלת תשלום פיצויי פיטורים, וזאת לפי חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963. סכום הפיצויים נקבע לפי גובה המשכורת החודשית האחרונה של העובד כפול מספר שנות העבודה שלו.
טליה זקס ענב – משרד עורכי דין לדיני עבודה
משרד עורכי דין טליה-זקס ענב הוא מהמשרדים הטובים והמובילים בתחום דיני עבודה המעניק ייעוץ משפטי שוטף בתחום דיני עבודה הן לעובדים והן למעסיקים לרבות ייצוג משפטי בבתי הדין לעבודה, עריכת הסכמי עבודה וייצוג בהליכי שימוע טרם פיטורים.
במידה והנכם זקוקים ל-עורך דין דיני עבודה בתל אביב צרו קשר עוד היום עם עורכת הדין טליה זקס-ענב.
